שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
0
(0)

מהו גודל השכר המובטח ללומדי התורה?

סיפר הגאון רבי אשר אנשיל כ"ץ שליט"א סיפור מופלא אשר יש ללמוד ממנו מעט מגודל השכר המובטח ללומדי תורה:

אם בחוקותי תלכו

במדינת סין בעיר גוואנגז'ו, מתקיימת בכל שנה אחד הירידים היותר גדולים בעולם, המכונה 'קאנטון פייר', היריד מתקיים לאורך של כשבוע ימים ברצף ומשתרע על מקבץ ענק של בניינים ורחובות שלמים, כשגשרים רחבים מקשרים ביניהם. מאות אלפי סוחרים מכל מדינות העולם מסתובבים בינות לחנויותיה ודוכניה, זאת מלבד רבבות חברות, מפעלים ויזמים אשר מציגים שם את מרכולתם בכל תחום אפשרי.

מטבע הדברים, גם יהודים מכל רחבי תבל מוצאים את עצמם בדרכם ליריד זה לצרכי פרקמטיא. שמחת יהודי הפוגש ברעהו ביריד זה עצומה, האחדות היהודית פורצת במלא עוזה, הלבבות מתאחדים ונפתחים זה לזה, ולא זזים משם עד שנעשים אוהבים בדברי עידוד וחיזוק. אוכלים ביחד, מתפללים ביחד וגם באים לשמוע שיעור תורה שזיכני ה' לאומרו בהיותי שם לצורך השגחה על אחד מהמפעלים שתחת כשרותי. כך היה יום יום בתקופת היריד. והנה באחד הימים כשנכנסתי בצהריים לביהמ"ד, האמור להיות ריק מאדם בשעות אלו, אני רואה להפתעתי במרכז ביהמ"ד, צעיר שהגיע ליריד יושב מול ספר ומגביה קולו בלימוד ענוג זך וטהור, וכך למשך כמה שעות עד תפילת מנחה. הוא לא יצא כלל למקום היריד, אליו הגיע, לכאורה, ממדינתו הרחוקה. גם למחרת נשנה הדבר, כבר טרום השחר, היה קולו של הצעיר כבר בוקע מחלונות ביהמ"ד. עברה התפילה וסעודת הבוקר, ביהמ"ד התרוקן ממתפלליו שאצו אל היריד, מלבד אחד, אותו בחור דנן נותר על מקומו, ספרו פתוח וכולו שקוע בלימודו כביום אתמול כי יעבור בהתמדה רבה ללא הפסק עד מנחה. ויהי לפלא. הן לא לשם לימוד התורה נדד למרחקים עד סין, את זה אפשר לעשות בכל ביהמ"ד אשר במקום מגוריו, והדבר אומר דרשני. 

ביום השלישי כשחזר הדבר על עצמו שוב, לא יכולתי להתאפק, ניגשתי אליו בגמר לימודו, ציינתי לשבח בהתפעלות רבה את התמדתו הנדירה אך בנשימה אחת הוספתי לשאול כי ישיבתו כאן נראית תמוהה לחלוטין, הן כולם באו לעסוק כאן בדברי מסחר, ואילו אתה באת הנה לעסוק בדברי תורה… אשריך שאלו הם עסקיך, אך וודאי מסתתר עניין בכך… בתחילה הסמיק הבחור מבושה אך משהפצרתי בו החל הוא מגולל את סיפורו המאלף: לא זכיתי לגדול בבית של תורה, הוא פותח, אולם לאחרונה חזרתי בתשובה, ומאז אני מקדיש את רוב יומי ללימוד התורה בשקידה רבה, בס"ד. אך כבר אמרו חז"ל 'אם אין קמח אין תורה' וצרכי הפרנסה דוחקים, זוהי הסיבה שאכן נקלעתי לכאן, לסין, כיוונתי למצוא כאן מסחר טוב להרוויח ולהתפרנס הימנה ולחזור למגוריי כשהפרוטה מצויה בכיסי ואינה דוחקת ומפריעה מהלימוד. אך הנה כי כן יגעתי וטרחתי, יצאתי ביום הראשון ליריד, כמתוכנן, אך לא מצאתי משהו ראוי שאוכל להרוויח מכך. שבתי לאכסנייתי וחישבתי את דרכי, הנה בתקופה האחרונה עמלתי בסוגיא של ברי ושמא ברי עדיף, שכשיש לפנינו שני דברים האחד מוטל בספק והשני הוא דבר וודאי, הדבר הבטוח ביותר – עדיף. והנה ראיתי ביום זה כי העסק ביריד הוא דבר של 'שמא' מלא ספקות ו'אולי', הן כתתתי רגלי מהתם להכא ומהכא להתם ולא מצאתי סחורה ראויה, מאידך לימוד התורה זהו 'ברי' – כל רגע הוא מצווה וודאית ותענוג עילאי, סחורה יציבה וקיימת לעד. משכך החלטתי, אתיישב ללמוד, ואת חובת ההשתדלות יצאתי ידי חובתי בטירחתי ביום הראשון, וגם אצא אי"ה ביום האחרון, אז אולי אמצא סחורה שירד מחירה וכד', ובכך אצא ידי חובתי.

התפעלתי מאוד מתשובתו המרגשת וברכתיו שיראה הצלחה בעמלו הן ברוחניות והן בגשמיות, וכך נפרדנו. והנה ביום האחרון ליריד, אני נכנס לביהמ"ד, ואיני מאמין, שוב נמצא אותו בחור באותו מקום עם אותו ספר וקולו הזך מתנגן בלימודו בריתחא דאורייתא ובלהב. לא יכולתי שלא לגשת אליו ובידיים פשוטות ופנים מלאות תמיהה כמעט זעקתי מה זאת ?! הלא היום האחרון הוא היום! ואם לא עכשיו אימתי?… הבחור מרים את עיניו מספרו ובחיוך מתרחב עונה לי: 'כבוד הרב,  אתה לא תאמין, ה' אוהב אותי'. ומוסיף לבאר: אכן כוונתי הייתה, כאמור, לצאת היום ליריד. אך אתמול, עם סיום לימודי, אני מקבל שיחת טלפון ועל הקו פקיד של אחת החברות בהן ביקרתי ביום הראשון של היריד. בביקורי התלהבתי מאוד ממוצר מסוים שלהם, אך מכיוון שלא רצו לתת לי בלעדיות על המוצר לא רציתי לקחת סיכון וירדתי מהעסק. הפקיד בטלפון מספר לי כי במשך ימי היריד עברו כמוני עוד אלפי לקוחות שהתעניינו במוצר, אך משום מה אני הוא זה שמצאתי חן בעיניהם יותר מכל האחרים, ובשמחה רבה מעניקים הם לי בלעדיות על המוצר. כמובן שנתתי את הסכמתי ועוד באותה שעה, אמש, במלון בו התאכסנתי, חתמנו על חוזה והנה הוא בכיסי …

יהודי יקר!! גם אתה תתחזק תמיד באמונה בבורא עולם, תתפלל ותייחל רק אליו, תאמר מעומק לבך את התפילות שתיקנו חכמינו זיכרונם לברכה, ובוודאי תראה ישועות רבות, כי הקדוש ברוך הוא לעולם לא עוזב את מי שמייחל אליו ומצפה לישועתו, ככתוב: 'כפירים רשו ורעבו, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב'.

דרג את המאמר

דירוג ממוצע 0 / 5. ספירת קולות: 0

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *